Reshimat Shirim
  1. היוימים
  2. אושר
  3. גיחה
  4. התחדשות
Hullo
היו ימים
	
אתה זוכר קולות הערב
רעמים בעלטה
לא ידענו להבדיל
היו ימים בהם בוקר מתעורר
ומשיב שינה לנשמה
איך נסת מפני , שלא אכבול
מסרת נפשך 
ידעת ייעודך אל מול השכול
הקיים
המתמשך.
	
ובכל זאת,
קמת שוב בחלומות
ומשכת ידיי אל עומק זר
אך מוכר
מפיץ אור אחרון לפני הדממה
מקרב את פי לנשימה.
	
כה גדולים היו חייך
רגעים שלא ישכחו,
חותמך השארת לבטח בלב האנשים - - -
ואני, אינני יודעת מתי הפעם האחרונה שלא הלכתי לעבוד 
מסיבה שהיא לא חופש או מחלה.
	
ניסיתי,	
אתה הצלחת.
	
אושר

צבועים השמים אודם זך וישר
מפגינים כמיהתם אל חום אדמה
ורדים לבנים מתפזרים ברוח
ואת שוקקת אור לנחמה

בואי שבי למרגלות ההר הזה
תני מעט מזור לנפש בודדה
כן, יבואו ימים וילמדונו על משעול ודרדרים
וסיבות לחרדה

אך למדי להתפלל ולברך
על חיוך עולל ופרי בשל
על תו לנגינה וכוח להתגבר
על האומץ להשתנות
מכל מה שהיה והצטבר

צאי מן מחבוא
כי כאן טמון הסוד
פקחיי עינייך והביטי
הוציאי דבש מן היסוד

ואז תדעי אושר מהו
עיניים רטובות מהתרגשות
ולא מתוהו.
	
גיחה
אני פה
על האדמה הזו
אנשים רצים
מסתובבים סביב העולם
הגדול
יש חיפוש בלב אשר נרגע לפעמים
דווקא ברגעי השגרה.
	
התחדשות

שקיעה של חמה
בציר ענבים
מעוף הציפור
ריח טללים

כל אלו נפרשים בחלומי
סובב הגלגל,
רועדת היד.

מקצת השמים עוטים מעליי
עיניים נוגות 
ומבט מצחקק
שתי וערב- טלאי על טלאי.

שקטים הימים
חותמים דומייה
נפתח לו היום שוב.

בוקר.
**
קרניים אחרונות של יום
מבתרות את הגלים
כיסופי לילה מבצבצים

אני שוכבת על החול
וצבעי הקשת בעיניי
אל דאיית שחפים
שולחת זרועותיי

ומחכה,

כי תבוא.

תזרע פרחים בשדות נעוריי
ותנביט בי חידוש הלבנה.

**
פתלתל הרגש,
עז בערמומיותו.
מפלח בי חרבות של ציפייה.

מה יבוא,
לרגל ראש השנה.

נקודת הסיום.
מאותתת,
אורות אדומים בוהקים ביופיים.

והרגש,
עודנו אוחז בי,
חזק מתמיד.

	
five
	
six
	
seven
	
eight
	
nine
	
ten